כולם שואלים איך לגרום לילדים להתחבר לגמרא. אבל אולי הבעיה היא שאנחנו מחנכים לגמרא במקום לחז"ל? מסורת ארץ ישראל חושפת בפנינו רבי עקיבא אחר, עם יחס אחר לזוגיות ועם צחוק ברגע מותו, ומכריחה אותנו לשאול איזה עולם של תורה אנחנו בכלל מעבירים לדור הבא.

אנשים לא אוהבים שמבלבלים אותם בין טקטיקה לאסטרטגיה. גם אחרי שלוש שנים אנחנו עדיין מתעסקים בשאלה מתי העירו את ראש הממשלה, שאלה טקטית לחלוטין ביחס לשאלת הכישלון האסטרטגי. וזה מוביל לדיון על העתיד הרוחני שלנו כאן, שגם הוא מלא בשאלות טקטיות המסתירות, לדעתי, כישלון אסטרטגי.

אנחנו רגילים לקבל מחלוקות בין חכמים בהלכה, אבל כשמגיעים לאגדה אנחנו ממהרים לנסות ליישב הכול. מה קורה אם דווקא הסתירות בין הסיפורים חושפות בפנינו שתי מסורות שונות של מחשבה, זו של חכמי בבל וזו של חכמי ארץ ישראל, ואת אחת המחלוקות הגדולות שאנחנו עדיין חיים בתוכה?

כולנו מכירים את רבי עקיבא שעזב את ביתו לעשרים וארבע שנים כדי ללמוד תורה. אבל במקורות ארץ ישראל נשמר סיפור אחר, שמעמיד במרכז דווקא את הנוכחות בבית, השותפות והקדושה שבחיי המשפחה.

מה יכולה תורת ארץ ישראל לומר על החיים שלנו כיום? מאמר מקיף החושף את עולמם הרעיוני של מדרשי האגדה דרך ארבע סוגיות מרכזיות בחיים היהודיים.

למה שכחנו את מדרשי האגדה? יש משהו מוזר בעולם התורה שלנו. אנחנו לומדים תנ״ך. אנחנו לומדים גמרא. אנחנו לומדים הלכה. אנחנו

עיקר דברי ההגות של חכמינו נמצא במדרש האגדה. מדרש האגדה שימש תמיד כבן הלוויה המסקרן של המשא והמתן ההלכתי הנמצא

זהו סיפור לא מוכר – על רגע גורלי בתולדות עמנו, כשכל חכמי ישראל התכנסו בעיר קטנה בגליל בשם אושא.  שנים

הרי יש לנו את החסידות ואת הקבלה, אז מה בעצם מוסיפה "תורת ארץ ישראל" של חכמי ארץ ישראל? ארבעה דברים