"הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה?!!" מטיח משה בבני גד ובבני ראובן. איך אפשר לנטוש את שאר העם ברגע כל כך קריטי בחייו? כשבני גד וראובן ביקשו "אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן" הם לא התכוונו לנטוש את כל העם, אבל אז הם הבינו שהכוונה שבליבם לא מספיקה כדי להרגיע את החשד החמור כלפיהם. כתוצאה מכך הם בוחרים להוכיח את האמת שלהם ואת טוהר כוונתם לא בדיבורים אלא במעשים: לצאת חלוצים אל הקרב, לקחת את הסיכון הגדול ביותר ולהראות לכולם שהם נקיים באמת מהחשדות. חכמים ממשיכים את נקיון הכפיים של בני גד וראובן בסיפורים שונים ומלמדים אותנו מסר חשוב ביותר – בעולם ציבורי, אין די בנקיות פנימית. צריך למצוא חן גם בעיני אלוקים וגם בעיני האדם

רבי יהודה הנשיא הקדיש את חייו לתורה ולהנהגה אבל פעם בשנה נאלץ לעצור הכל ולהתעסק בפוליטיקה של המינויים. המדרש מגלה איך העיסוק במאבק על התפקידים גבה ממנו מחיר, ואיך רבי חנינא שבחר לוותר על משחקי הכבוד, זכה דווקא בגלל זה לאריכות ימים. בין תלמידי חכמים שאיבדו את תלמודם בגלל עיסוקים כאלה ואחרים, לבין אלו שמצאו דרך לעבור את העולם הזה בענווה ובאיזון – חכמים מלמדים אותנו מסר חשוב שעונה על השאלה: איך שומרים על החכמה בעולם רווי תחרות, מעמד וכבוד?

בלעם, הנביא הגדול ביותר שיצא מעמי העולם, זכה לרוח הקודש, דיבר עם אלוקים, וכל דבריו התקיימו במדויק. אבל למרות הכוח הרוחני האדיר שלו הוא נענש קשות וחז"ל מונים אותו בין הרשעים הגדולים של התנ"ך. דרך השאלה הפשוטה – "מי האנשים האלה עמך?" אלוקים גורם לו לחשוף את הצד האפל שניסה להסתיר. חכמים מוליכים אותנו בעקבותיהם של קין ושל חזקיהו המלך, שנבחנו גם הם בשאלות דומות, ומראים לנו איך מילים פשוטות יכולות לשקף לנו את מה שמתחולל בנפש ובכך מגלים לנו מה אנחנו יכולים ללמוד מטעותו של בלעם.