שתי תפיסות. שתי דרכים. אותה תורה – ושתי תגובות הפוכות לגמרי. כשהתורה תורגמה ליוונית, היה זה יום שנזכר לדורות: חכמי בבל זעקו: חורבן! חושך! יום קשה כיום שנעשה בו העגל. אבל בארץ ישראל? הם בירכו. שמחו. ראו בזה שליחות. שני עולמות שמתנגשים חזיתית – האחד סגר את שעריו, והשני פתח את הדלת לרווחה. ומה אם דווקא בתוך הסתירה הזאת מסתתר הסוד של ספר דברים? שיעור בלתי נשכח על הפתיחה המפתיעה של ספר דברים, שבו נגלה מדוע חכמי ארץ ישראל פתחו את ביאור ספר דברים דווקא בנושא תרגום התורה, ואיך קרה שההשקפה הבבלית שצמחה אחר כך הייתה הפוכה לגמרי. נבין מה המשמעות של כל זה לקראת תשעה באב – ומה באמת איבדנו בגלות.

למה הקדוש ברוך הוא מתגעגע למדבר? הוא הרי זוכר את המריבות, את התלונות ואת החטאים והמרידות. אז למה להתגעגע לשם? באגדת השבוע נעמוד על הפער בין הפתיחה החגיגית של ספר במדבר להמשך הספר שמלא בתלונות, ונגלה מה מסתתר מאחורי הכמיהה האלוהית למקום השומם והקשה מכולם. נגלה מה חכמינו למדו מכך ומה אנחנו יכולים לקחת מהשיעור הזה אלינו הביתה.

מה היה הכשל של אגריפס המלך בניסיונו להקריב 1000 עולות של בהמה? ומדוע מופיע פעמיים במדרש המשפט "קרבנו של עני קדמך"? מדרש מרתק על האיזון הנכון בין כוונת הלב לחיצוניות.